מ ח א ה

מאת

מיכאל ברנד

מה האפליה הזאת? מה חוסר הצדק הבסיסי הזה? אחרי הכל, איננו חיים בימי הביניים. אלו זמנים מודרניים. לכל אדם יש היום נציגים המייצגים את האינטרסים שלו. יש מפלגת נשים למען נשים. יש עמותה למען ילדים מוכים. יש אגודה לעזרת נפגעי תאונות דרכים.

ומה איתנו, האנשים המאושרים? היכן העמותה שלנו, שתדאג לזכויות נפגעי החיים הטובים? איו לנו קבוצה, אגודה או עמותה. אפילו בכנסת אין לנו ייצוג הולם.

ומה עם עולם התרבות? מתי לאחרונה ראיתם סרט על אנשים מאושרים? מתי פתחתם ספר וקראתם: "משה היה איש מאושר. לא היו לו כל דאגות בעולם"? מעולם לא. מעולם לא פגשתם דמות שבאמת תוכלו להזדהות איתה, ואומר לכם גם מדוע. משום שאנו מקופחים. מעולם לא הוצב אדם מאושר במרכז הצגת תיאטרון. לכל היותר אנו מקבלים תפקידים משניים ביותר.

אך אל לנו להתייאש. בל לנו לסבול את הקיפוח ולקבלו כמובן מאליו. מאושרי כל העולם, התאחדו. אינכם חייבים להקשיב ל-"אני רואה שאתה מתחיל להתעשת," בכל פעם שנדבקתם במחלה כלשהי, בגללה החיוך לא מצליח להמתח על פרצופכם עד הסוף, מאוזן לאוזן, וגם לא ל-"מה קרה? למה אתה מחייך?" כשהכל בעצם כרגיל.

די לאפלייה. שימו סוף לחוסר הצדק. התאחדו. התגבשו. האושר איננו מחלה, ואתם אינכם חייבים לבזבז את חייכם בניסיונות גמילה ממנו. אינכם צריכים לבזבז את חיוכייכם התמימים על אנשים אפרוריים ומדכאים כאשר אתם יכולים לחייך לאנשים המאושרים כמוכם.

אינכם לבד. יש מי שמבין, ומכיר את בעיותיכם. יש מי שמוכן לעזור. בכל העולם מצויים אנשים מאושרים. אולי אנו מיעוט, אבל אנחנו מיעוט שמח.

הרשם עוד היום לאגודה לעזרה לאנשים שמחים, בסניף הקרוב למקום מגורייך. זכור: אתה לא לבד.